הספר שדחף אותי

בעשרה לאחת בלילה ביום חמישי האחרון (כלומר בלילה שבין רביעי לחמישי) עליתי על רכבת בחזרה מכנס עולמות בתל אביב הביתה לקריות. הייתי מותשת, הרבה חלקים בגוף כאבו לי ולא היתה לי סוללה בטלפון, אז נאלצתי לחבר אותו למטען ולעזוב אותו בשקט למשך רוב הנסיעה. קשה לי לישון ברכבות, במיוחד ברכבות לילה בגלל האור החזק והעדר הנוף בחוץ. הרכבות בשעות האלה עוצרות בכל תחנה וכל נסיעה לוקחת נצח ואני כבר השלמתי עם הנסיעה הארוכה עד בלתי נגמרת שלפני, והחלטתי לפחות לנסות להעביר אותה בצורה סבירה באמצעות ספר למרות שלא האמנתי שאצליח להתרכז. כמה שניות לאחר מכן כבר הייתי אחרי לב המפרץ, די קרובה לפספס את תחנת מוצקין ולנסות להגיע מעכו לקריות באמצע הלילה היה עלול להיות סיוט נוראי במיוחד. לסכנה ממנה התחמקתי בקושי אחראי ספרה החדש של קרן לנדסמן, "לב המעגל". הגעתי הביתה בשתיים וחצי והבנתי שהגוף שלי ממש צריך שאני אשן בלילה, אז מיד הנחתי את הספר רחוק ממני ככל האפשר. הוא עדיין קרא לי אז עשיתי דברים שאני אף פעם לא עושה כמו לפרוק מיידית את המזוודה ולכתוב פוסט סיכום כנס בפייסבוק. בשלב הזה כבר הייתי מספיק עייפה כדי ליפול למיטה בלי ויכוחים, והספר חיכה לי יום שלמחרת.

סיימתי את הספר, שהיה קצר הרבה יותר ממה שהייתי רוצה שיהיה. למה לא כל הסופרים בעולם כותבים כמו דיאנה גבלדון- ספרים ארוכים וכבדים נורא בסדרות ארוכות שרוב הסיכויים שלא תכיר עד שיהיו מהן לפחות ארבעה ספרים? ככה אפשר להנות מהרבה יותר מהדבר המדהים הזה שנפל לי לידיים. אבל בסדר, אני מניחה שקצב טוב וספר שאי אפשר להוריד מהידיים זה יתרון מספיק גדול כדי לנצח ספרים עבי כרס בצורה מוגזמת (ונהדרת).

לב המעגל הוא ספר ישראלי מאוד. אני קוראת בעיקר ספרים מתורגמים, והנה מגיע הספר הזה וגורם לי לתהות למה, כי כל כך הרבה יותר קל ונעים להתחבר לדמויות ישראליות בסביבה מוכרת יחסית (כי בכל זאת, תל אביב). גיבור הספר, גבע, הוא מלצר ומעצב פרילנסר שממשתדל מאוד להרוויח מספיק כדי לשלם את כל החשבונות בדירת השותפים בה הוא גר. במהלך הספר הוא נתקל באקס המיתולוגי, מתחיל מערכת יחסים חדשה ומלהיבה עם מישהו חדש ומתלבט עד כמה הוא רוצה להתנדב ולהיות אקטיביסט, כי צריך להשאיר גם זמן לנשום מדי פעם. בזמן האחרון יצא לי לקרוא הרבה רומנים רומנטיים, שהם נחמדים והכל, אבל פתאום אני קוראת ספר ממש טוב, עם מערכות יחסים (רומנטיות, משפחתיות ואפלטוניות) מורכבות, מציאותיות ועמוקות וכל הספרים שדי נהניתי מהם עד עכשיו נראים לי כמו הדבר הכי שטוח בעולם. מושא אהבתו של גיבור הספר הוא סוג של מר דארסי כזה, יהיר ומרוחק בהתחלה ולאט לאט מגלים שבעצם יש בן אדם מאחורי החומות, אדם רגיש ומקסים ונפלא. את הגילוי הזה עשיתי תוך כדי קריאה וביחד עם גיבור הספר, וזה אחד הדברים שנפלאים בעיני ב"לב המעגל": הוא ממש השפיע עלי תוך כדי קריאה.

ספר באמת טוב, כזה שאני חוזרת לקרוא שוב ושוב ושאף פעם לא יאבד את מקומו על המדף שלי, הוא ספר שאני לא רק אוהב אלא גם אשנא. כזה שארגיש איתו הכל, גם שמחה, התלהבות, אהבה וסיפוק אבל גם כעס, יאוש ועצב. אין לי הרבה ספרים כאלה, שאני ניגשת אליהם לקריאה חוזרת במצב רוח מאוד מסוים ושאפשר לתפוס אותי לעתים מניחה אותם בצד בכעס, מעבדת אותו עם עצמי ואז מרימה שוב את הספר כדי שיעזור לי להמשיך הלאה. לב המעגל הוא ספר בדיוק כזה: ספר ששולח קרס שתופס אותי עמוק בפנים, ולא מניח לי להפסיק לקרוא עד שהוא נגמר- וכשהוא נגמר מתחשק לי לדפדף חזרה לעמוד הראשון ולקרוא אותו מההתחלה כדי לא להפרד מכל הדמויות שאני כבר מרגישה שהפכו קשורות גם אלי ולא רק אחת לשניה. במהלך הקריאה חשבתי שהבנתי הכל- שהבנתי מי הולך לבגוד במי, מי בעצם בצד הלא נכון ושייך לצד הכן נכון ומי עומד למות- וטעיתי בהכל. לעתים קרובות אני נוהגת לדפדף לסוף הספר כשאני בתחילתו. המתח הרב שיש בקריאה ראשונה של ספר טוב קצת גדול עלי ואני מנסה להוריד ממנו בכך שאני יודעת מה קורה. זה לא מאוד עוזר, כי גם בקריאה העשירית של הארי פוטר ומסדר עוף החול קיוויתי נורא שאולי הפעם הארי לא ילך למשרד הקסמים וסיריוס לא ימות. בכל אופן, אני שמחה שלא קראתי את (רוב) הסוף במקרה הזה כי הספר הצליח באמת להפתיע אותי.

רוב הספרים האהובים עלי הם ספרי פנטסיה. אני אוהבת להשאב לעולמות יפהפיים, עולמות נהדרים שאני רק רוצה להגיע אליהם ולהיות בהם, גם אם בספרים הם מוצגים כפגומים ובעייתיים. כך בהארי פוטר, בטירה הנעה, בספרי קרסטומנסי, בעולם הפיות של סדרת כנפיים ועוד רבים ומופלאים. לב המעגל משאיר אותי כאן, בארץ. הוא לא מציג לי עולם קסום אלא את העולם שלנו, עם שינויים קלים שאם תשאלו אותי הם לא משמעותיים במיוחד. מיעוט מבני האדם ב"לב המעגל" נולדים עם כוחות שונים- כישוף יסודות (אש, מים וכו'), ראיית העתיד או היכולת לדעת מה אחרים מרגישים ולהשפיע עליהם. המכשפים יכולים להיוולד בכל משפחה והם אנשים רגילים לגמרי- חוץ מהעובדה שהחברה מתייחסת אליהם כאל מוקצים. הם מקבלים יחס קצת דומה לזה של האפרו אמריקאיים במחצית הראשונה של המאה ה-20: הפרדה בהרבה מהמקומות, שנאה, גזענות וארגון פנאטים שיוצא נגדם באלימות. כשקראתי את לב המעגל הרגשתי שאני בז'אנר קצת שונה מזה שאני רגילה להיות בו, הרגשתי פחות בעולם הפנטסיה ויותר בישראל. אם הייתי מסדרת את הספרים שלי לפי ז'אנר (שזה דבר מוזר לעשות, אם תשאלו אותי) הוא כנראה היה מקבל מקום קרוב יותר למאירה ברנע גולדברג, אורי אדלמן ועירית לינור מאשר לרולינג, פיליפ פולמן ודיאנה ווין ג'ונס. אולי גם כי הוא לא ספר נוער. המכשפים ב"לב המעגל" הם עבורי פחות חלק מעולם פנטסטי ויותר טוויסט נפלא לעולם הרגיל שלנו. הספר מציג מציאות אלטרנטיבית שאינה רחוקה במיוחד מהמציאות שלנו מבחינת האופן שבו הדברים עובדים. כוחות הכישוף מעניינים והאופן שבו הם עובדים מרתק בעיני, אבל הם משאירים הרבה מקום לפיתוח מערכות יחסים מורכבות ועלילה מבריקה.

"לב המעגל" מומלץ בעיני לכל מי שאוהב לקרוא. הוא ספר של ישיבה אחת, כזה שאי אפשר להוריד מהידיים. הוא לא עמוק בתוך עולם פנטסטי מסובך אלא ממש כאן בישראל, יש בו אקשן, מתח ואהבה- בעצם כל מה שצריך מספר ממש טוב.

c_lev_hamaagal.jpg

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s